<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער אחד עשר</h1>
<h2>דף טז.</h2>
כל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה חוץ מאיסורי נזיר, לפיכך הלוקח מעט חלב ומעט דם ומעט בשר בהמה טמאה ומעט בשר נבלה ומעט בשר דג טמא ומעט בשר עוף טמא וכיוצא באלו משאר האיסורין וצרף מן הכל כזית ואכלו אינו לוקה, ודינו כדין אוכל חצי שיעור, לר"ם.
כל הנבלות מצטרפות זו עם זו, ונבילה מצטרפת עם הטרפה, וכן כל בהמה וחיה הטמאין מצטרפין זה עם זה, אבל בשר נבלה עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין, כיצד הלוקח מנבלת שור ונבלת הצבי ונבלת התרנגול וקבץ מן הכל כזית ואכלו לוקה, וכן אם קבץ חצי זית מנבלת בהמה טהורה וחצי זית מן הטרפה או חצי זית מבשר נבלה וחצי זית מבשר מן החי מן הטהורה ואכלו לוקה, וכן בשר הגמל והחזיר והארנבת שקבץ מכלן כזית ואכלו לוקה, אבל אם צרף חצי זית מנבלת השור וחצי זית מבשר הגמל אין מצטרפין וכן כל כיוצא בזה, וכן בהמה טמאה ועוף טמא או דג טמא ועוף טמא אין בשר שניהם מצטרפין לפי שהם שני שמות, שהרי כל אחד מהם בלאו בפני עצמו, אבל כל העופות הטמאים מצטרפין כמו שמצטרפין כל הבהמה והחיה הטמאים, זה הכלל כל שאיסורו בלאו אחד מצטרפין, בשני לאוין אין מצטרפין, חוץ מנבלה וטרפה הואיל והטרפה תחלת נבלה היא, לר"ם. הראב"ד כתב שכל הנבלות מצטרפות אפילו בשר בהמה טמאה עם בשר טהורה, ופסק הר"ם נראה לנו עקר.
<h2>דף טז:</h2>
החותך אבר אחד מאחד משמנה שרצים כשהם חיים אין לוקה אלא בכזית, אבל לאחר מיתתן לוקין עליהם בכעדשה, שיעור אכילתן כשיעור טומאתן. אכל אבר שלם לאחר מיתתן אינו לוקה עד שיהיה בו כעדשה.
<h2>דף יז.</h2>
דם שמנה שרצים ובשרם מצטרפים זה עם זה לכעדשה, והוא שיהיה הדם מחובר בבשר, וכן דם הנחש מצטרף לבשרו לכזית ולוקה עליו לפי שאין בשרו חלוק מדמו, אעפ"י שאינו מטמא, וכן כל כיוצא בזה משאר שרצים שאינם מטמאין.
